<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן קי"ג</h1>
<h2>דף נח:</h2>
שאלת באשה שבדקה ירקות ומצאה בהן תולעים ואחר ששלקן מצאה עוד בהן שלושה תולעים, ויש מי שמתיר את הכל בבדיקה כיון שהשאר בטל בששים. וראיתי מן הגדולים שהורו לאיסור משום דבתרי זימני הויא חזקה, ומכח השליקה נשתנית צורתן לצורת הירקות ושמא יש ואינן ניכרין, ובריה אינה בטלה. תשובה רואה אני בזה לאיסור וכך אנו מורים בכל יום. ולא מן הטעם שאמרת שאין אני רואה בזה ענין תרי זימני, שאילו בדקה ומצאה תולעת אחת וחזרה ובדקה ומצאה אחרת לא הוחזקה זו בכך לומר שוב אין (לו) [לה] בדיקה יותר ממה שתבדוק ותמצא שתים בבת אחת, שאם אתה אומר כן כל שבודקת קודם שלק ומצאה וחזרה ובדקה ומצאה אחרת הכל אסור שכבר הוחזקו ואסרת כל הירקות שבעולם. אלא עקר הענין שכל שנמצאו תולעים מרובין בקדרה בין בפעם אחת בין בהרבה פעמים צריכין בדיקה יפה שהרי הוחזקו הירקות האלו בתולעים, וכל שהוחזק צריך בדיקה לצאת מאותה חזקה, וכשהן חיין יש להן בדיקה יפה אבל במבושלין ומבולבלין אי אפשר לבדקן ולפיכך אסורין שצריכין הן בדיקה ואין להם. אבל מי השלקות מותרין לפי שאיפשר לסננן, וכן כל כיוצא בזה שאין בריה אוסרת אלא בזמן שהיא שלמה אבל המרוסקת בטלה, והשלמה המסננת קולטתה ואינה יוצאה, וכן אם בשלה בהן בשר איפשר לרחוץ אותו ולבדוק. עוד אמרת מנין לנו מן ההלכה שצריך לבדוק הירקות. דע שזו הלכה רווחת בישראל ומפורש בגמרא שכל דבר שהרחש מצוי בו אסור לאכלו ולשתותו עד שיבדוק וכדאמר שמואל [נ"ח ע"ב] הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שתא שרו, דאלמא תוך תריסר ירחי אסירי בלא בדיקה מפני שמין התמרים מוחזקין ומצויין להתליע. וגרסינן [ס"ז ע"א] לא לישפי איניש שכרא בליליא בציבתא דאלמא אף השכר אסור מפני שרחשין מתגדלין בו ואי פרשי אסורי לשפות ולשתות, ואינו צריך לפנים.
<h2>דף סז.</h2>
שאלת באשה שבדקה ירקות ומצאה בהן תולעים ואחר ששלקן מצאה עוד בהן שלושה תולעים, ויש מי שמתיר את הכל בבדיקה כיון שהשאר בטל בששים. וראיתי מן הגדולים שהורו לאיסור משום דבתרי זימני הויא חזקה, ומכח השליקה נשתנית צורתן לצורת הירקות ושמא יש ואינן ניכרין, ובריה אינה בטלה. תשובה רואה אני בזה לאיסור וכך אנו מורים בכל יום. ולא מן הטעם שאמרת שאין אני רואה בזה ענין תרי זימני, שאילו בדקה ומצאה תולעת אחת וחזרה ובדקה ומצאה אחרת לא הוחזקה זו בכך לומר שוב אין (לו) [לה] בדיקה יותר ממה שתבדוק ותמצא שתים בבת אחת, שאם אתה אומר כן כל שבודקת קודם שלק ומצאה וחזרה ובדקה ומצאה אחרת הכל אסור שכבר הוחזקו ואסרת כל הירקות שבעולם. אלא עקר הענין שכל שנמצאו תולעים מרובין בקדרה בין בפעם אחת בין בהרבה פעמים צריכין בדיקה יפה שהרי הוחזקו הירקות האלו בתולעים, וכל שהוחזק צריך בדיקה לצאת מאותה חזקה, וכשהן חיין יש להן בדיקה יפה אבל במבושלין ומבולבלין אי אפשר לבדקן ולפיכך אסורין שצריכין הן בדיקה ואין להם. אבל מי השלקות מותרין לפי שאיפשר לסננן, וכן כל כיוצא בזה שאין בריה אוסרת אלא בזמן שהיא שלמה אבל המרוסקת בטלה, והשלמה המסננת קולטתה ואינה יוצאה, וכן אם בשלה בהן בשר איפשר לרחוץ אותו ולבדוק. עוד אמרת מנין לנו מן ההלכה שצריך לבדוק הירקות. דע שזו הלכה רווחת בישראל ומפורש בגמרא שכל דבר שהרחש מצוי בו אסור לאכלו ולשתותו עד שיבדוק וכדאמר שמואל [נ"ח ע"ב] הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שתא שרו, דאלמא תוך תריסר ירחי אסירי בלא בדיקה מפני שמין התמרים מוחזקין ומצויין להתליע. וגרסינן [ס"ז ע"א] לא לישפי איניש שכרא בליליא בציבתא דאלמא אף השכר אסור מפני שרחשין מתגדלין בו ואי פרשי אסורי לשפות ולשתות, ואינו צריך לפנים.
<h2>דף ק.</h2>
שאלת באשה שבדקה ירקות ומצאה בהן תולעים ואחר ששלקן מצאה עוד בהן שלושה תולעים, ויש מי שמתיר את הכל בבדיקה כיון שהשאר בטל בששים. וראיתי מן הגדולים שהורו לאיסור משום דבתרי זימני הויא חזקה, ומכח השליקה נשתנית צורתן לצורת הירקות ושמא יש ואינן ניכרין, ובריה אינה בטלה. תשובה רואה אני בזה לאיסור וכך אנו מורים בכל יום. ולא מן הטעם שאמרת שאין אני רואה בזה ענין תרי זימני, שאילו בדקה ומצאה תולעת אחת וחזרה ובדקה ומצאה אחרת לא הוחזקה זו בכך לומר שוב אין (לו) [לה] בדיקה יותר ממה שתבדוק ותמצא שתים בבת אחת, שאם אתה אומר כן כל שבודקת קודם שלק ומצאה וחזרה ובדקה ומצאה אחרת הכל אסור שכבר הוחזקו ואסרת כל הירקות שבעולם. אלא עקר הענין שכל שנמצאו תולעים מרובין בקדרה בין בפעם אחת בין בהרבה פעמים צריכין בדיקה יפה שהרי הוחזקו הירקות האלו בתולעים, וכל שהוחזק צריך בדיקה לצאת מאותה חזקה, וכשהן חיין יש להן בדיקה יפה אבל במבושלין ומבולבלין אי אפשר לבדקן ולפיכך אסורין שצריכין הן בדיקה ואין להם. אבל מי השלקות מותרין לפי שאיפשר לסננן, וכן כל כיוצא בזה שאין בריה אוסרת אלא בזמן שהיא שלמה אבל המרוסקת בטלה, והשלמה המסננת קולטתה ואינה יוצאה, וכן אם בשלה בהן בשר איפשר לרחוץ אותו ולבדוק. עוד אמרת מנין לנו מן ההלכה שצריך לבדוק הירקות. דע שזו הלכה רווחת בישראל ומפורש בגמרא שכל דבר שהרחש מצוי בו אסור לאכלו ולשתותו עד שיבדוק וכדאמר שמואל [נ"ח ע"ב] הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שתא שרו, דאלמא תוך תריסר ירחי אסירי בלא בדיקה מפני שמין התמרים מוחזקין ומצויין להתליע. וגרסינן [ס"ז ע"א] לא לישפי איניש שכרא בליליא בציבתא דאלמא אף השכר אסור מפני שרחשין מתגדלין בו ואי פרשי אסורי לשפות ולשתות, ואינו צריך לפנים.
